שמות פרק לח'

פש(ו)ט הפרק: המסכם:       
חצר המשכן

(א-ח) מזבח העולה – החיצון, כולל כליו ובדיו * הכיור וכנו.

(ט-כ) בניית חצר המשכן: מאה אמות אורכו וחמישים אמות רוחבו, מוקף בבד קלוע מעמוד לעמוד על ידי קונדיסין. מסך בכניסה לחצר על גבי ארבעה עמודים. יתדות [ומיתרים] לחיבור היריעות והקלעים.

סיכום התרומות

(כא-לא) סכום הזהב שנידב למשכן 29 ככר ו 730 - שקל. כסף 100 ככר ו 1775 שקל. נחושת 70 ככר ו 2400 שקל. * פירוט השימוש שעשו במתכות השונים: 100 כיכר כסף לאדני המשכן ואדני הפרוכת, שקלי הכסף

הנותרים עבור ווים לעמודים, הנחושת עבור אדני אוהל מועד, מזבח הנחושת וכל כלי המזבח וכן עבור אדני החצר ואדני שער החצר ואת כל היתדות.

מעמיקים מבט- הרב אליעזר קשתיאל:
כיור הנחושת נעשה על ידי מראות שנתרמו על ידי הנשים. באותה תקופה המראות היו מנחושת מלוטשת. המדרש מתאר שהקב"ה מאוד מחבב, מאוד שמח על כך שהנשים תרמו את המראות שלהן ששימשו לקישוט ולהתייפות ונתנו אותם לבניית כיור הנחושת.
מה הקשר בין המראה, ההתייפות ההתקשטות לבין הטהרה עליה מופקד הכיור?
כשרוחצים ידיים מסירים את המחיצות, נפגשים עם הידיים כפי שהן בעצמן. אם מסירים טומאה מהיד, מסירים חציצה, מחסום, כיסוי בשביל להפגיש אותנו עם היד כפי שהיא, כפי שעשאה אלוקים, זאת היא הטהרה. הטהרה- החזרת הגוף, החזרת החיים למצבם היסודי, המקורי, כפי שעשאן אלוקים. גם כשאדם טובל לטהרתו אסור שיהיו חציצות בינו לבין המים, הוא טובל כולו, חוזר למצבו העוברי, הראשוני כתינוק ברחם אימו.
הטהרה- לחזור אלינו עצמנו. כך אומרים בעברית- הדבר בטהרתו הוא הדבר בעצמו. האמת בטהרתה היא האמת כפי שהיא בעצמה.
הרצון שלנו להיטהר זהו רצון להיות אנחנו עצמנו. ללא חציצות, ללא מסכים, ללא עניינים שמפריעים ומכבידים, בלי הצגות.
להיטהר זה להסתכל על עצמנו בראי, ראי האמת, ראי שאומר כאלה אנחנו, הנה אני באמת. הנשים זכו לומר שהראי הכי אמיתי שלהן, האמת הכי עצמית שלהן זו ההשתתפות בבניית המקדש זה אנחנו עצמנו, זה הראי האמיתי שלנו.
חיבה יתרה, לקחת ראי ולהפוך אותו ממשהו שעסוק בהתקשטות החיצונית, לדבר שבא לעסוק בשיקוף של מי אני באמת. זאת עבודת הטהרה, ההכנה למזבח. "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ד'", אומר דוד. "מי יעלה בהר ד' נקי כפיים ובר לבב". ככל שנסיר את המסכות והחציצות כך ליבנו יהיה יותר פתוח וכן, ישר ונקי בעבודת ד', בהתגייסות של כל כוחות הנפש שלו.